נשלח 11 באפר 2011 03:20 על ידי Peri Sinclair
 שלישי, 05 אפריל 2011 08:39 |  נכתב ע"י עמליה שנוולד |  |  | 
 פסטיבל
"לימוד מודיעין" נערך במרכז הרב תחומי בעיר בסוף השבוע שעבר זו הפעם
השנייה – במימון ארגון "מליץ", "לימוד בינלאומי" וקרן הקהילות היהודיות
בלוס אנג'לס - ואירח שלל מרצים ומופעים מרחבי העיר וגם מחוצה לה. כתבתנו
הקריבה את יום שישי שלה לטובת השכלה, וגילתה שזה דווקא לא רע בכלל. וחוץ
מזה, היא זכתה לבחון מקרוב את צבע העיניים של בוז'י הרצוג
טכנית, זה היה אירוע שנערך יומיים; למעשה, ביום חמישי בערב הייתי כל כך
גמורה מהשבוע שלא היה סיכוי שאצליח להגיע בזמן או אם בכלל. מחר, הבטחתי
לעצמי, מחר על הבוקר אני אשכים קום ואצעד קוממיות למרכז הבין תחומי ללמוד
משהו. לא יזיק לי, האביב הטרי והחום וקצת השכלה; בהחלט עדיף מלהישאר בבית
לנקות את הרצפה בסלון. בכל מקרה, התירוץ המנומק הזה הספיק לי בשביל לבלות
את הערב בבישולים לשבת (יצא טוב, תודה ששאלתם) ולהפסיד את כל ההרצאות
שיכולתי לשמוע (ארבע אפשריות מתוך עשרים ושבע קיימות. ספרתי. זה כאב).
ובכן, באמת קמתי בבוקר. להגיד שהשכמתי קום יהיה הפרזה מגוחכת, אבל בואו
ונאמר שהגעתי ישר להרצאה השניה בבוקר; למען האמת, איך שבאתי לעמדת הכרטיסים
לקחת את הכרטיס שלי הגיח מאחוריי יאיר אורבך וסחב אותי להרצאה שלו על הסרט
שביים, "קסאמבא". ראיתי את הסרט עוד לפני כן, באדיבותו, אבל כשמרצה אומר
לך לבוא להרצאה אתה בא ולא משנה אם המרצה הזה יושב מחיצה אחת וחצי ספסל ממך
בבית הכנסת. מרצה זה מרצה.
תוך כדי ריצה מהירה לחדר ההרצאות של אורבך אני שמה לב לעשרות האנשים
שגודשים את החדרים. רובם מבוגרים ממני, זה ברור; חלקם מדברים אנגלית, חלקם
נראים כמו קבוצה מאורגנת. יש קצת לחץ ליד שולחנות הקפה; אני מחליטה שאת
הקפה של הבוקר אני אשתה כבר אחרי ההרצאה.
 מצחיק טילים
אורבך, שגם בעשר לפנות בוקר ביום שישי נראה רענן ונלהב כמו בכל פעם שאני
רואה אותו, מציג את "קסאמבא", סרט הגמר שלו במכללת ספיר. הסרט עוסק
במתקפות הקסאמים על הדרום, אבל בניגוד לכל עשרות הסרטים האחרים על הנושא
הוא עוסק בהן מהזווית הכי מוטרפת וקומית שיש: יוסי, גיבור הסרט, בחור ביישן
וחביב למדי, נפגש בנערת חלומותיו במיגונית של מכללת ספיר תוך כדי התקפת
קסאמים. מהמעט שהוא מעז לדבר איתה הוא מבין שהיא לומדת באזור הזה של המכללה
רק שעה בשבוע, ומלבד שמה הוא לא יודע עליה כלום והיא כבר מזדרזת ללכת.
שותפו הקרימינל והשחקן-בשאיפה של יוסי, שמעון, מנסה לעזור ליוסי ("שהיה
לאחרונה בקשר רציני בכיתה ו'") לפגוש שוב את מיכל; הרעיון שלו הוא לגייס
לטובתו את החמאס, ולתזמן בעזרתם התקפת קסאמים על הדרום ("רק בשטחים
פתוחים"!) על מנת לסדר אזעקת "צבע אדום" בדיוק בזמן המתאים. בסרטים כמו
בסרטים, הרעיונות המטורפים ביותר איכשהו נראים כמו האופציה היחידה – ושמעון
ויוסי נפגשים עם כמה פעילי חמאס, חותמים איתם הסכם ("קסאם בעשרים שקל")
וניגשים למלאכה. זה דווקא הולך לא רע; יוסי פוגש שוב את מיכל, בפעם השלישית
הוא אפילו מצליח להזמין אותה לצאת איתו, והשמועה שמתפשטת ברחבי הקמפוס
גורמת לו להתעשר מספיק כדי להחזיר את שכר הדירה שלו (מי לא רוצה איזה "צבע
אדום" נחמד שיחרב לו מבחן, אה? חמישים שקל, בבקשה). העסקים פורחים, אבל
מיכל ממשיכה לסרב לגלות לו במה היא עובדת; העסק מסתבך כשמתגלה שמיכל עובדת
בצוות ההתראה של "צבע אדום", ולמעשה עלולה ליצור תחרות לעסק המצליח של
שמעון ויוסי, שזכה לשם "קסאמבא הפקות".
הסרט מוקרן בחדר והקהל לא מפסיק לצחוק; על אף שברור שמדובר בסרט שמגדיר
מחדש את הגדרת "דל תקציב" (7500 ₪ היתה עלות ההפקה, גילה אורבך. זה נראה
יותר, צריך להודות, אבל לא הרבה יותר מפי שניים, לדוגמה) ורוב הסצנות שלו
מתנהלות בדירת סטודנטים בעלת תאורה דלילה, הטקסטים והמשחק (בעיקר של
השחקנים הראשיים) מפתיעים באיכותם. כמעט כל הבסיסים מכוסים בסרט: בדיחות
עדות (מרוקאים, רוסים), בדיחות על נטייה מינית ונעלי בית של פו הדב, גרסה
שחרחרה של יונית לוי, מחוות לסרטי גנגסטרים, ל"בופור", לנערות ליווי -
ואפילו מחבל מתאבד אחד שסובל מפוביה לקסאמים. הקהל צוחק במקומות הנכונים,
כאמור, לא מפספס אף רמז לבדיחה; אבל כשהסרט נגמר משתררת תחושה קטנה של חוסר
נעימות, אפילו פאניקה שקטה: מותר לצחוק על קסאמים? אנשים מתים מזה!
"היו אנשים בדרום שלא הבינו על מה יש כאן לצחוק", מודה אורבך, "אבל
צוותי החירום בדרום דווקא נורא התלהבו. זה בריא לצחוק על טראומה, זה מייצר
חוסן". בהרצאה שאחרי הסרט, הוא מנתח את היחס של התקשורת לקסאמים בדרום ("זו
כמו תופעת טבע; גשם בצפון, קסאמים בדרום, וצוותי התקשורת מנותקים לחלוטין
מהחוויה האמיתית בשטח, ורק מדווחים בחשיבות את מה שנראה להם נכון") ואת
התלות שלנו בעריכה מגמתית של אירועים. יש קשב בקהל, אבל אין ספק שהשקט חוזר
רק כשאורבך מציג קטע נוסף מתוך הסרט ("הנה, אתם רואים? כאן השתלנו פרה
הולכת מכות!").
"בואו נשיר אדון עולם"
התחנה הבאה בשבילי, אחרי אורבך, היא תחנת החברותות החביבה עליי. בתור
ותיקה בז'אנר החברותות – מי שלא מכיר את המונח, זה המושג העברי העתיק-מאד
ללימוד בזוגות או שלשות טקסט משותף, תוך ויכוחים סוערים ונסיונות להתנקש זה
בחיי זה על בסיס אידיאולוגי – אני כבר יודעת שהכל קם ונופל על כוח האדם,
ולכן כשאני מגלה שבמעגל החברותות שרציתי להתיישב בו, אחד מאלה שנפרשו בחצר
המרכז הבין תחומי, בין הספריה להיכל התרבות, מתיישבת חבורת גימלאיות התוהות
אם אפשר "לשיר בחברותות את "אדון עולם"" – אני עושה את הצעד המתבקש, ונסה
על נפשי למעגל הבא. חוברת המקורות של החברותות עוסקת במושג הפילוסופי
והפרקטי של הזמן, נושא חרוש וטחון לכל הדעות; אבל כשאני ושני שותפיי
לחברותא – אישה חכמה ממכרותיי וגבר חרדי עצבני שמנסה להשתמש בכל מקור
כיריית פתיחה לסמינר של "ערכים" ("שאלת הזמן היא שאלת האמונה. שאלתם, מה זה
זמן? השאלה היא יותר חשובה: מי ברא את הקדוש ברוך הוא?") מתחילים לפרק את
המקורות בהנחייתו המשועשעת והאינטליגנטית משהו של הרב יצחקי ורטהיימר,
אנחנו נתקלים בשאלות שלא באמת חשבנו עליהם כמו שצריך, גם אם יהיה מי שיטען
שטוב שכך (מה נברא קודם, השמים והארץ או האור? ואם המאורות נוצרו ביום
הרביעי, איך כתוב גם בימים שלפני כן "ויהיה ערב ויהי בוקר", אם לא היו שם
בכלל שמש שתשקע וירח שיעלה? ומה פתאום אלהים סופר לעצמו ימים לבריאה, אם זה
לא אומר שום דבר לאף אחד כי האדם עוד לא נברא?) בקיצור, בין חפירה לחפירה
אנחנו מגלים שאנחנו די נהנים מהחוויה, גם אם זה אומר להתדיין בשאלות
מגוחכות משהו (לאלהים היה קשה לעשות את קריעת ים סוף? אם לא, למה כתוב שקשה
זיווגו של אדם כמו קריעת ים סוף? מישהו מנסה להוציא לנו את העיניים,
כאילו, לכם זה קשה ולי זה קלי-קלות?) אני עוקבת בסקרנות מזווית עיני אחרי
מעגל הגימלאיות שנטשתי: הן עוד לא התחילו לשיר "אדון עולם". מצד שני, כבר
התחילו לחלק אוכל, ואנחנו עדיין דנים בשאלות פילוסופיות; אם אין קמח אין
תורה, אמרו רבותינו, ואנחנו הולכים לארגן לעצמנו קצת קמח של "הולי בייגל"
עם סלט טונה וחסה ועגבניות. יאמי, הקמח הזה.
בין כל העומדים בתור לסנדוויצ'ים אני מגלה עיניים כחולות מוכרות:
יצחק-בוז'י הרצוג, שר הרווחה עד-לא-מזמן, ומעביר ההרצאה שתתקיים לאחר ארוחת
צהריים באולם הגימלאים שבמרכז הבין תחומי. הוא מצטופף בחולצתו הארוכה
ובמכנסיו הנרכסות גבוה מדי, סטייל בן גוריון, בין הילדים שרוצים עוד
סנדוויץ' והאמהות המוטרדות שמתרוצצות סביבם כי תיכף יוצא הסיור לגבעת
התיתורה של מרגלית פרידמן, ונראה בלתי מוטרד בעליל מן ההמולה. נו,
פוליטיקאים. הם רגילים לסבול. מההתרגשות של כל המאורע אני מחליטה לבוא
להרצאה שלו; טוב, זה או הוא או מנטרות יהודיות ביוגה. לא כ-זו התלבטות.
350,000 ילדים עניים, וזו רק ההתחלה
בתור השר לשעבר לענייני רווחה, ומי שספרו "תכנית עבודה" – הצעת תהליך
חברתי-חינוכי חקיקתי בישראל – יצא לא מזמן כשכל רווחיו מוקדשים למלגות
לסטודנטים לעבודה סוציאלית המתקשים כלכלית – היה ברור שכל מה שהרצוג ידבר
עליו יגיע בסופו של דבר לענייני חברה-כלכלה, אבל התהליך היה עשוי להיות
מסקרן. אבל האמת, שדי הרימו לו להנחתה: אילן שפירא, יו"ר "מליץ" – אחת
התנועות האחראיות על יוזמת "לימוד מודיעין" והמממנות אותה, ופעיל ותיק
במפלגת העבודה (מישהו אמר קידום המרוץ לפריימריז של מפלגת העבודה של בוז'י,
ששואף להגיע לכס היו"רות?) – הוא המנחה, מוצג כ"חבר טוב" של הרצוג, ושואל
אותו על "האתגרים והסיכונים, לדעתו, העומדים בפני החברה הישראלית, ואם אפשר
לא להתייחס לתחום החוץ והביטחון". איזו הרמה להנחתה, אה? מישהו אמר חוג
בית?
ובכן, כיוון שאני רביזיוניסטית של שלושה דורות, אף אחד לא יחשוד בי שאני
מקהל המצביעים הטבעי של בוז'י או של מפלגת העבודה. אבל מה אגיד לכם, דווקא
ממש נהניתי מחוג הבית המאולתר הזה. אולי בגלל שלבוז'י הרצוג יש כריזמה של
פיסטוק, והוא משדר את הענייניות התשושה של פקיד עסוק; משחר נעוריי יש לי
חולשה לאנשים כאלה, שלא נראים כאילו הם מתפרנסים מאהדה ציבורית אלא מחלקים
את זמנם בין לוחות זמנים עמוסים, פרטים ביורוקרטים מעצבנים, חוזים וחוקים
מתישים וכל זה בשביל המטרה הלא-מושגת של טובת החברה. אולי זה בגלל בקיאותו
של הרצוג בתחומים שהציג: אתגר העוני ("קו העוני משמעו פחות מ1673 ₪ לאדם,
והוא מושפע גם מגובה השכר הממוצע במשק שמושפע גם מהקיצוניים החיוביים בטבלת
השכר; כיון יש לנו יותר מ350,000 ילדים עניים בישראל, כשאליהם מצטרפים רוב
המשפחות החד הוריות, ושיעור ניכר מהמשפחות החרדיות והערביות") אתגר הפערים
החברתיים ("אומרים לנו שהעלאת מסים ישירים, שיפגעו בעשירונים העליונים,
תגרום להם לעזוב את המדינה. אני חושב שזה לא המצב, ובכלל, באופן כללי כדאי
לנו לצמצם את הפערים החברתיים אפילו אם זה נשמע קצת מרקסיסטי") אתגר
השוויון לנשים ("זו הבעיה העיקרית בהתמודדות עם הציבור הבדואי, ובעבר היא
היתה גם בעיה בולטת בציבור החרדי אבל המצב משתפר מאד") אתגר הרווחה החברתית
("אמנם היו הרבה כשלים בהשגת הפשרה בין העובדים הסוציאליים ובין האוצר,
אבל בסך הכל מדובר בהישג יפה של סולידריות של מגזר עם עובדיו השונים,
שהתעקש לא להותיר מאחור את עובדי העמותות ולהגדיל באופן לא פרופורציונלי את
השכר לעובדים הסוציאליים החדשים") אתגר הבריאות הציבורית ובריאות הנפש
("יש בעיה גדולה בחלוקת הסמכויות בין משרד הרווחה למשרד הבריאות. ההתמודדות
עם בריאות הנפש במשרד הבריאות היא מתחת לכל ביקורת, מפגרת בעשרות שנים
אחרי כלל העולם") וכל השאר. בכלל, כשהגיע הזמן לשאלות (השכר הנמוך במגזר
הציבורי, גביית מסים, טיפול בילדים עם צרכים מיוחדים ובועת הנדל"ן היו
הנושאים הפופולאריים) היה ברור שלמרות התשובות המהוקצעות פוליטית גם לבוז'
הרצוג ברור שמדובר בבעיות קשות, שלא לכולן יש פתרונות קלים שנשמעים טוב; לא
העלאת קצבאות הילדים ("מפחית את הרצון לצאת לעבודה"), לא שימוש בהכנסות
המדינה ממסים ("חייבים להקטין את יחס חוב-תוצר שנוצר אחרי מלחמת לבנון
השניה, אנחנו צריכים לעמוד בסטנדרטים של הOECD, זה לא הולך ככה כמו שאתם
חושבים") אפילו לא שימוש מיידי בתמלוגי הגז ("זה ייקח עוד זמן עד שהם
יגיעו"). מה בכל זאת? שינוי הסכמי השכר במשק, ייעול המגזר הציבורי, רפורמה
בבריאות הנפש ומעבר ממודל של קצבאות ילדים לחסכונות לילדים במימון ממשלתי
לטובת רכישת דירה. הוא, כמובן, אם יגיע לראשות מפלגת העבודה יציב את אלה
כתנאי להסכם קואליציוני; אבל גם כשעזבנו את הפוליטיקה ואת ההבטחות מאחור,
עדיין היה מעניין.
כשאנחנו יוצאים החוצה אל החום המפתיע של יום שישי, אני מגלה שמאות
האנשים מתפצלים: חלקם הולכים הביתה, כי צריך להכין שבת, וחלקם נגררים עם
ילדיהם למופע השירה "אל גינת אגוז" שכולל הפתעות לילדים. אבל השלווה
שבאוויר, לא אופיינית לצהרי יום שישי, משרה חיוכים על פני הנשארים
וההולכים; היה טוב ללמוד, כולם אומרים, היה יפה. גם אני הולכת הביתה שמחה
וטובת לב; אחרי הכל, לא שטפתי בסוף את הרצפה בסלון.
הבא > |
נשלח 27 בינו 2011 11:22 על ידי Peri Sinclair
|
| כולנו יהודים | |
גלית מילצ'ן, 27/01/2011
|
| שיתוף: |
|
| | |
30 שנה אחרי
שנוסדה קהילת "לימוד" באנגליה והתפשטה ל-40 מדינות ברחבי העולם, הגיעה
הבשורה גם למודיעין • יורם שושן וגיל פאריינתי, נציגי ועד ההיגוי של "לימוד
מודיעין", חזרו מרוגשים מה"הפנינג היהודי המטורף" באנגליה, ומסבירים למה
כדאי לכם להצטרף לכנס שיתקיים בקרוב בעיר
יורם שושן, מהנדס מערכות מידע בחברת הייטק, וגיל פאריינתי, מהנדס
אלקטרוניקה באינטל, שניהם תושבי העיר, חזרו לאחרונה מכנס "לימוד" אנגליה,
שהוא הגדול, הוותיק וכנראה המרשים ביותר מבין כמעט 50 "לימודים" ברחבי
העולם. השבוע נפגשנו באסיפה שנערכה בעיר (לקראת הכנס המקומי שיתקיים לקראת
סוף חודש מרץ), ביחד עם עוד כמה שותפים לצוות ההיגוי של "לימוד" מודיעין,
כדי לשמוע מהם כיצד הכל התחיל ומה מיוחד כל כך בכנסים הללו, שמושכים אליהם
אנשים בכל רחבי העולם.
יהורם ששון וגיך פאריינתי (מימין לשמאל) מימד נוסף לחיים (צילום: אוהד צויגנברג)
יהודי כפי יכולתך
כבר למעלה מ-30 שנה
מתקיימים באנגליה כנסי "לימוד", ומאז הם נערכו גם ב-47 קהילות יהודיות
ברחבי העולם, מאוסטרליה ועד ארגנטינה, משוודיה ועד לדרום אפריקה. כל כנס
הוא פסטיבל ססגוני של עיסוק בטקסטים יהודיים, במובן הרחב ביותר של המילה,
וחגיגה של תרבות יהודית עכשווית מגוונת. בארץ, מתקיימים כנסים של "לימוד"
בגליל מזה שבע שנים, בירושלים (לדוברי רוסית), ובשנה האחרונה גם בנגב,
בערבה ובמודיעין. מטרות "לימוד" בנויות על החזון של הקמת קהילת אנשים צמאים
לידע מכל גווני הקשת הפוליטית והדתית, אנשים שרוצים לדבר, לשיר, להתבטא
ולהעמיק את הזהות היהודית שלהם באשר היא. "לימוד" מודיעין הוקם על ידי
קבוצה של תושבי העיר ממגוון רקעים חברתיים-דתיים, מתוך מטרה לפעול כקהילה
ולתת מימד נוסף לחיים שלהם ביחד בעיר. לא רק המארגנים, אלא גם מרבית המנחים
בכנס השנתי, הינם תושבי העיר, כולם נכונים לתרום מעצמם לקהילה.
יורם שושן (41), אב לשלושה ילדים קטנים, גדל בציבור הדתי-לאומי. "בגיל 25
'חציתי את הקווים' וחזרתי בשאלה", הוא מסביר, "לאחרונה, אולי על רקע חיי
המשפחה וגידול הילדים, אני מרגיש צורך להתחבר לשורשים שלי, אך לא בהכרח
במובן הדתי. מפריעה לי מאוד ההפרדה התרבותית המוחלטת בארץ בין דתיים
לחילוניים, זה הגיע למצב של שתי תרבויות מקבילות ללא נקודות ממשק. או שאתה
דתי, השייך לזרם ('מועדון') כלשהו, ולומד יהדות במסגרות דתיות, או שאתה
חילוני, 'שלא נוגע בזה עם מקל'... מדוע אי-אפשר להיות פשוט 'יהודי כפי
יכולתך' ללא סממנים חיצוניים וללא השתייכות לזרם ('מועדון) כלשהו? בשנה
שעברה השתתפתי בכנס 'לימוד', שנערך במודיעין, ומאוד נהניתי. ניתנו שם
הרצאות מרתקות בתחומים מגוונים מפי מרצים חילוניים ודתיים. לקינוח התקיימה
הופעה מקסימה ואינטימית של קובי אוז, שהשתלב יפה באירוע עם המוזיקה
ה-'יהודית חילונית' שלו מהדיסק החדש. לאחרונה הצטרפתי לצוות המארגן של כנס
'לימוד' הפועל בהתנדבות. כנס 'לימוד' מאפשר לימוד יהדות כתרבות ולאו דווקא
כדת, מהבחינה הזו הוא מתאים לי ויכול להתאים לחילוניים רבים המחפשים את
החיבור לשורשים היהודיים שלהם , אך לא בהכרח מזדהים עם הסממנים הדתיים".
ראייה יהודית רחבה
 |
קובי אוז. התארח בכנס הראשון
(צילום: אוהד צויגנברג) |
גיל פאריינתי (38), אב ל-3 ילדים בגילאי גן ובית ספר, הכיר את "לימוד" מתוך
פעילותו בקהילת יזמ''ה: פאריינתי: "כחילוני לא היה לי ניסיון כלשהו בלימוד
טקסטים יהודיים, והסקרנות שלי בנושא הביאה אותי לבית המדרש של קהילת
יזמ"ה, שבו אני פעיל מזה מספר שנים. ההיכרות עם עולם הספר היהודי מזווית
תרבותית ולא רק דתית התאימה לדרך החיים שאני ומשפחתי בחרנו בה. דרך בית
המדרש נחשפתי לפעילות של 'לימוד'. היכולת להשפיע על האופי והתוכן של אירוע
תרבות יהודית מורכב ומיוחד כל כך משכה אותי - הן מההיבט של התוכן, והן בשל
הרוח של 'לימוד' - רוח הסובלנות, קירוב הלבבות והלימוד, לשמו, על כל
צורותיו, הן המסורתיות והן החדישות יותר. ההזדמנות להיות חלק מהאירוע
ובוודאי מהעשייה הזו, נותנת לי את התחושה שאני לוקח חלק במשהו הגדול מסכום
חלקיו".
פאריינתי הצטרף לצוות המוביל של "לימוד" מודיעין, ויחד עם שושן ונציג נוסף,
דניאל ברנט, יצא לכנס באנגליה. "שם", הוא אומר "אפשר היה להבין טוב יותר
את המשמעות של הרבגוניות התרבותית-יהודית של 'לימוד', כאשר באותו חדר
התדיינו צעיר בגיל בר מצווה, רבה קונסרבטיבית ופרופסור חילוני על המשמעויות
השונות של תופעת הדה-לגיטימציה של ישראל באירופה, למשל. השותפות בפעילות
'לימוד' מודיעין מאפשרת לשלב את הראייה היהודית המאוד רחבה שמיוצגת
ב'לימוד' אנגליה עם פעילות קהילתית – מקומית, שיש בה ערך לכל אלו שההיבט
התרבותי הזה מרגיש להם נכון".
שושן: "נשלחנו כנציגי 'לימוד' מודיעין לאנגליה יחד עם נציגים משאר קהילות
'לימוד' בעולם. יחד איתנו יצאו מישראל גם נציגים של 'לימוד' מהערבה והגליל
וכן כמה מרצים ואמנים ישראלים. בכנס המרכזי פגשנו מתנדבים מכל העולם, ויחד
עברנו, בין היתר, הכשרות בגיוס מתנדבים ובשיתוף בני נוער בכנסים. הגענו
לאנגליה לחמישה ימים בדיוק בכריסמס. התארחנו בעיר קובנטרי, שבה כל קמפוס
האוניברסיטה הפך להיות חלק מההפנינג היהודי המטורף שנערך בו. כולם מאוד
התלהבו לפגוש זה את זה. ישנו במעונות הסטודנטים, ואכלנו את האוכל היחיד
שיותר גרוע מאוכל אנגלי: אוכל אנגלי כשר..."
פאריינתי: "כנס 'לימוד' אנגליה הוא מוקד עלייה לרגל. הגיעו יותר מ-2500 איש
מכל העולם, מה שהתגלה כאופרציה לוגיסטית מרשימה. חוץ מהנציגים ממדינות
אחרות, באות משפחות יהודיות עם ילדים קטנים, וכל ההפקה בנויה על כך שגם
לילדים יהיו פעילויות, וכשההורים רוצים לצאת להרצאה או לפעילות אחרת לבדם,
הם רק צריכים לשים פתק על הדלת עם השעה שהם צריכים בייביסיטר, ובדיוק בשעה
הזו יתייצב אצלם מתנדב של 'לימוד' שיגיע לעזור".
שושן: "עבור יהודי התפוצות הכנס הזה הוא הזדמנות להיפגש שוב עם אנשים
שהיכרת בכנסים קודמים, הפן החברתי מהווה מעין דבק. בערב, הסשנים הופכים
להיות קלילים יותר, מופעי בידור ומוסיקה. האווירה כולה במקום היא אווירת
'כולנו יהודים - כולנו משפחה'". ופאריינתי מוסיף: "האווירה במקום לא רק
מאפשרת מפגשים כי אם גם מעודדת אותם. כשאתה עומד בתורים להרצאה או אפילו
לאוכל, יש מסביבך שלטים: 'האם ביררת עם מי שעומד לפניך מאיפה הוא הגיע?' מה
שמעניין הוא שלכנס הגיעו אנשים מכל הצבעים והסוגים, יהודים, זרים, גברים
עם כיפות ונשים עם כיפות. התרשמתי מאוד מכך שישבו איתנו בהרצאות ילדים בגיל
בר מצווה עם ידע עצום, שלא התביישו להביע דעה. באחת ההרצאות בנושא מאוד
פילוסופי הילד שלידי קלט את כל הנאמר. האווירה היתה מאוד מאפשרת, וכל אחד,
מבוגר או ילד, היה יכול להרים יד ולשאול כל שאלה. ארגון הכנס נעשה כולו
בהתנדבות טוטלית, כחלק מהקהילתיות. באחת הסיטואציות סיפר לנו אחד מארבעת
מייסדי הכנס, כי הוא דיבר עם אחד המרצים שהוזמנו להגיע להרצות, והמרצה שאל
כמה ישלמו לו, ואז הוא ענה לו שהמרצים בעצמם משלמים על ההשתתפות בכנס.
למעשה הגישה בהרצאות היא שהמרצים אינם ספקי התוכן מול הלקוחות-המאזינים, כי
אם שותפים, שמשתתפים בכנס כמו כל משתתף אחר ומתנדבים לתת את תרומתם
בהרצאה. למעשה, כל מי שמשתתף באירוע, מסידור הכיסאות ועד צילום האירוע,
עושה זאת בהתנדבות, וכל אחד מהמתנדבים מופיע בתכנייה המחולקת חינם!"
שושן: "במישור העיוני הימים חולקו לחלונות זמן של שעה וחצי, וכל הזמן עברנו
מפעילות לפעילות. כל יום אתה בוחר כ-10 הרצאות מגוונות מתחומים שונים,
מתנ''ך ועד בודהיזם, ועובר בין סטנד אפ למפגשי חברותא, שבהם לומדים יחד
מספרי לימוד. בכנס כל אחד יכול לבוא ולראות עצמו חלק מהמקום. באחת ההרצאות,
למשל, הביאו את מנהל אונר''א בעזה, מן הסתם לא אדם אהוד כל כך על רוב באי
הכנס, אך הוא הגיע לדבר והיה מרשים מאוד. האולם היה מפוצץ באנשים, וכולם
הקשיבו לו בסבלנות רבה. החוויה האינטלקטואלית היתה חזקה מאוד אך יחד איתה
גם החוויה החברתית. הרגשנו כל הזמן כמו חלק ממשפחה גדולה. היה מאוד חווייתי
לשבת לשוחח עם הזמרת שהופיעה חמש דקות לפני כן על הבמה, או לצפות במופע
מרשים של רב ואישה ערבייה שהציגו את סיפור אברהם, ישמעאל ויצחק, כל פעם
מנקודת מבט אחרת. חזרנו מהכנס מלאי תובנות ורעיונות לכנס 'לימוד' מודיעין
הקרוב".
נמצאים בשאלה
בשלב הזה מצטרפים לשיחה כמה פעילים בולטים של "לימוד" מודיעין, כמעט כולם
בהתנדבות, ואני מבררת איתם מה בעצם ההבדל בין "לימוד" אנגליה ל-"לימוד"
מודיעין?
"באנגליה לא כולם מחוברים כל הזמן לזהותם היהודית, ולכן כשהם מגיעים לכנס
הם נכנסים לזה, ואילו פה במודיעין מתעסקים כל הזמן ביהדות", עונה ריקי
אשכנזי, אבל יעל שטיינברג, מפעילות רוצ'סטר 2000 ומתנדבת חדשה ב"לימוד",
דווקא מתנגדת לדעתה: "דווקא פה בארץ אנחנו לא מתעסקים עם הזהות היהודית
שלנו, זה מובן מאליו לכולנו שאנו יהודים". את דבריה מחזקת אפרת סלע-הרף
שאומרת: "היהדות בארץ היא לא אישיו וכן צריך להתעסק בה. אני מתעסקת המון
בשאלה: 'מה זה אומר שאני יהודיה?'"
"כשאני אומר במשרד שאני לומד יהדות", ממשיך שושן ואומר, "שואלים אותי אם
אני חוזר בתשובה, ואני עצמי בכלל חוזר בשאלה. בארץ אתה או דתי או חילוני
ואז אין לך ספקות. עדיין לא המציאו את הסטטוס: 'אני בשאלה', אני שואל,
חוקר. לגיטימי להגיד: 'אני לא יודע ואני חוקר'. בחברה הישראלית יש את
הגרעין הקשה של החרדים שאין להם ספקות ויש את החילונים החרדים שאין להם
ספקות ולא מעניין אותם לשאול שאלות, כמו אשתי, למשל. אבל יש גם את אלו
שהתחילו לשאול שאלות". ופאריינתי מסכם ואומר, "לא כולם מתעסקים ביום יום
בשאלת שאלות. העיסוק ביהדות נתפס הרבה פעמים כמיסיונרי. אנשים לא תמיד
יודעים להתייחס אל היהדות כל משהו שאני רוצה להבין. רוב האנשים חיים את
העניין הזה בצורה פסיבית, והמסגרת של 'לימוד' מאפשרת ללמוד את היהדות בצורה
אקטיבית".
כמה מהפעילים של "לימוד" מודיעין. תורמים מעצמם לטובת הכלל (צילום: אוהד צויגנברג)
כנס שני במודיעין
בסוף מרץ יתקיים כאמור כנס "לימוד" השני בעיר. בכנס
הראשון, לפני כשנה, הגיעו כ-300 איש. בהנחה שגם "לימוד" אנגליה החלו עם
אותם סדרי גודל של משתתפים, המארגנים המקומיים בטוחים שהפוטנציאל להרחבת
הכנס המקומי ברור. פארי סינקלר, שעובדת ב"לימוד" במשרה חלקית וחברה בוועד
ההיגוי המונה 13 אנשים, מספרת שמעל ל-80% ממשתתפי הכנס, המנחים, הבדרנים
והמרצים הם תושבי מודיעין עצמה. "לימוד" מודיעין נתמך על ידי הקרן של
הקהילות היהודיות בלוס אנג'לס, שתרמה 50 אלף דולר ותומכת ב"לימוד"
הבינלאומית שנוסדה באנגליה. במודיעין קיים שיתוף פעולה גם עם המתנ''ס,
המרכז הרב-תחומי והעירייה. סינקלר: "בשנה שעברה באנו עם רעיון חדש ותמהוני
וביקשנו שיאמינו בנו. עשינו הכל לבד, בנינו תוכנייה, דאגנו למרצים, תגיות
לשמות, כובעים לטיולים ומים וכיבוד למשתתפים. אחרי ההצלחה של הכנס הקודם,
אנחנו בטוחים שהפעם ההשתתפות תהיה גדולה יותר. בשונה מפסטיבלים דומים
המתרחשים בארץ, 'לימוד' מיועד לכל הגילאים; ילדים, מבוגרים וגמלאים, ולכל
קצוות הקשת החברתית והדתית. זהו לא כנס שבו ארגונים בעלי אג'נדה פוליטית
מציגים את מרכולתם, אלא כנס של אנשים מן השורה הפועלים למילוי צורך אישי,
רוחני, תרבותי וקהילתי, ותורמים מעצמם לטובת הכלל".
את חשיבותו של כנס זה ניתן לסכם בדבריו של דניאל ברנט מצוות הפעילים
במודיעין: "במדינת ישראל שלנו, שבה יש כל כך הרבה מחסומים לשיח פורה בין
קבוצות שונות, זוהי בדיוק הגישה המתבקשת כדי שנוכל להתכנס יחד ולדבר על מה
שבאמת חשוב לנו כישראלים וכיהודים – מי אנחנו, מהיכן באנו, מהם ערכינו,
ולאן פנינו".
|
|
נשלח 18 בינו 2011 09:48 על ידי Peri Sinclair
[
עודכן 18 בינו 2011 13:32 על ידי Esther Paryanti
]
הצלחה לכנס הראשון של לימוד מודיעין
שלישי, 15 יוני 2010 20:39 | נכתב ע"י ריקי אשכנזי | | |
בין המשתתפים – הזמר קובי אוז. חברת מועצת העיר לבנה שיפמן: "הרגשתי גאווה להיות חלק מזה"
הכינוס הראשון של לימוד מודיעין, שלוחה של ארגון "לימוד"
העולמי, שהתקיים בשבוע שעבר, הינו יוזמה של פעילים ממודיעין שחברו ועבדו
חודשים רבים על מנת להביא גם אלינו, כאן במודיעין, חוויה בת יומיים מלאי
לימוד, חשיבה ויצירה יהודית-ישראלית ממגוון נקודות מבט והשקפות. בכך הצטרפה
מודיעין ליישובים אחרים בארץ שבהם התקיימו כנסים מאותו סוג: לימוד אשדוד,
לימוד ירושלים, לימוד הערבה. ברחבי העולם ישנם למעלה מ-30 ארגוני לימוד
כשבראשם לימוד אנגליה, ובמקביל לימוד ווילנה, לימוד מוסקבה ועוד. תוכנית
הכנס כללה מגוון רחב של הרצאות, סדנאות יצירה וכתיבה, סרטים, מופעים, הצגה,
לימוד בחברותא ואף סיור בעקבות טקסטים בגבעת התיתורה. בכל מושב התקיימו
מספר מפגשים במקביל, כך שהמשתתפים "נאלצו" לבחור לאיזה מפגש ללכת - דבר שלא
היה קל כלל ועיקר. כל באי האירוע התבקשו להסתובב עם תגי שם על מנת לעודד
שיח פורה והיכרות בין המשתתפים. כך, קיבל האירוע אופי "קוקטיילי" כזה,
כשבמסדרונות הקתדרה, מתייעצים אנשים שעד לפני רגע לא הכירו, לאן ללכת ומה
בתוכנייה נראה מבטיח.
פארי סינקלייר, ממארגנות האירוע, מספרת איך זה התחיל. "לימוד
התחיל באנגליה על-ידי ארבעה חבר'ה צעירים שרצו לעשות משהו מחוץ למסגרות
היהודיות הפורמאליות. באנגליה, כמו בישראל, יש ממש חומות עבות בין הקהילות
השונות והם החליטו לנסות לשבור אותן. באנגליה האירוע מתרחש במקביל לכריסטמס
וזה אורך שבוע ימים ויותר. מ12 בבוקר עד 12 בלילה, כולל ארוחות ולינה.
אנשים באים בשביל הלימוד וגם בשביל החברה". ישראלים שעלו מאנגליה מספרים
שהכנס ידוע ומפורסם גם כמקום טוב לחפש זיווג טוב וכשר.
ארגון לימוד העולמי פנה ל"מליץ" שהוא ארגון שעוסק בחינוך
יהודי ובקשר בין ישראל והתפוצות וביקש את עזרתם בכינון כנסים נוספים בארץ.
חוגי הבית הראשונים במודיעין החלו כבר בנובמבר 2008. התגבש צוות של 6 אנשים
שעסק בחשיבה וגיבוש אופיו של האירוע. הם חשבו איך לעשות אירוע שיהיה
על-מגזרי, כדי שיגיעו גם דתיים וגם חילוניים, גם רפורמים ובקיצור, כולם.
סינקלייר מספרת שהיו ויכוחים ערים על נושאים כמו: האם יש גבולות אדומים
למגוון ומהם. "האם בכך שנאפשר לאדם שאנחנו לא מסכימים עם דעותיו להרצות,
אנחנו נותנים לדברים שלו לגיטימציה?" אחד הנושאים שעלה לווליום גבוה מהרגיל
היה נושא חשיפת הילדים והנוער לשיחות ולדברים הנאמרים. אנשים שאלו את עצמם
אם לאפשר לילדים להקשיב לרבה רפורמית, למשל. התשובה הייתה שכל הורה צריך
להיות אחראי לילדיו ולקבוע עמדה באופן אישי.
עוד שאלה חשובה הייתה אם להקדיש מקום גם לדיונים פוליטיים.
"התלבטנו והחלטנו בסופו של דבר, שהשנה הזו נלך על המאחד ולא על המפלג למרות
שברגע האחרון הוספנו לתוכנית את ההרצאה של חנה קהת ואילנה סטוקמן בנושא
הסמכת נשים לרבנות, שהייתה לה טיפה פוטנציאל להתלקחות, אבל היא עברה יפה
ואנשים דיווחו שהיה מאד מעניין. אני חושבת שלכנסים הבאים נשקול בחיוב הבאת
נושאים שהם פחות מוסכמים על כולם. הרי אם לא מדברים על דברים, הם מתפוצצים
ממילא. איננו חוששים מחילוקי דעות, כל עוד יש כבוד הדדי".
מחיר כרטיס הכניסה לאירוע עמד על 80 שקלים לשני ימי הכינוס
כשילדים נכנסים בחינם. האירוע כלל פינות קפה ומאפה, לאורך כל האירוע ואפילו
ארוחת צהריים למבוגרים ופיצות לילדים. הורגשה מחשבה רבה על כל הפרטים,
קטנים כגדולים ובכדי לאפשר לבאי הכנס "פטור" מהכנות לשבת, נכחו במקום
מפעילי קייטרינג שלקחו הזמנות לאוכל מוכן שסופק ביום שישי.
236 מבוגרים ו-79 ילדים השתתפו בכנס ולא ניתן להגדיר את
ההיענות לכנס כגבוהה. "האמת שזה בכלל לא המדד שלי להצלחת האירוע" אומרת
סינקלייר "זו הייתה יריית פתיחה, מין בלון ניסוי. קיבלתי תגובות נלהבות ממי
שנכח ומהמציגים. מראש טענתי שהצלחת האירוע תימדד במספר הפניות להשתתף
בארגון הכנס הבא וכאלו יש". יחד עם זאת, היא הייתה שמחה אם לוועדת ההיגוי
של הכנס הבא יצטרפו גם אנשים שמתמחים בפרסום שיעזרו לקדם את האירוע ולהביא
יותר משתתפים.
"זה היה כנס ברמה גבוהה מאד". אומרת חברת המועצה לבנה שיפמן
האחראית על מועצת גשר לזהות יהודית ישראלית שהייתה אף היא מנותני החסות
לאירוע. "הכול עבד יפה. אפשר להגיד שמרגישים את המנטאליות האנגלו-סכסית של
מרבית המארגנים. התוכנייה המסודרת, שלטי ההכוונה לחדרים, מפת המרכז
הבינתחומי עם ציוני המקום. הרגשתי גאווה להיות חלק מזה".
בין המופיעים המוסיקאליים היה גם קובי אוז, ששילב קטעים
מהמופע "מורה נבוכים" וסיפורים קצרים, חלקם עתיקים, חלקם אישיים וכולם
מצחיקים מאוד. יחד עימו הופיעו שלושה נגנים ששרו וניגנו בגיטרה, באורגן,
באקורדיון, במנדולינה, בכינור, בחליל ובחצוצרה. אוז הוא משתתף קבוע בכנסי
לימוד ואף הופיע באשדוד, בירוחם ובאנגליה.
הזמר אריאל הורוביץ הביע אף הוא את שמחתו להשתתף בפרויקט
"לימוד מודיעין". "המופע היה מרגש מאד בשבילי כי הקהל היה מיוחד וקשוב.
בעיקר שמחה אותי התגובה החמה לשירים מתוך האלבום החדש כמו: "אמריקה"
ו"לגמור כמו ברנר"".
מגוון הפעילויות שהוצע היה רחב מאד ולא הוגבל ללימוד טקסטים
מסורתי. גם בסדנאות שבהם נקודת המוצא הייתה במקורות היהודיים נפתח הדיון
מהר מאוד למגוון עצום של נושאים כגון: חינוך, "קיימות" וסביבה, אתיקה
והנדסה גנטית, זוגיות ומשפחה, יחסי ישראל-ארה"ב, ילדי אומנה בישראל ועוד
נושאים השאובים מחיי היום יום של אנשים בקהילה. הדבר החינני בכנסים הללו
הוא שבכל ישוב הכנס לוקח אופי אחר שהוא פרי מחשבה מקומית והעדפות המארגנים.
כל משתתף בכנס, יכול להצטרף לוועדת ההיגוי ולהגיע לכנס הבא כפעיל ואפילו
כמנחה סדנא. מצטרפים חדשים אף הם יתקבלו בברכה. להצטרפות ניתן להיכנס
לאתר או לשלוח מייל
limmudiin@gmail.comכתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת
www.limmudmodiin.org .
פגישת הפתיחה של הכנס הבא צפויה להיערך בספטמבר 2010.
לא קשה לזהות שלכנס יש פוטנציאל להתפתח לרמה של פסטיבל עירוני
גדול. פסטיבל שכולו פרי התלהבות והתנדבות של אנשים מקומיים שבוחרים בעצמם
ומחליטים מה טוב להם לשבץ בתוכנית. אם לוקחים בחשבון שבכנס לימוד אנגליה,
שארח השנה לא פחות מ-2,700 משתתפים, השתתפו לפני 30 שנה רק כ-30 אנשים,
נראה שנקודת הפתיחה של לימוד מודיעין היא לא רעה. |
נשלח 18 בינו 2011 08:34 על ידי Peri Sinclair
[
עודכן 18 בינו 2011 08:36
]
| בלי מונופול על היהדות |
|
אשרה גרינבלט, 02/06/2010
|
| שיתוף: |
|
|
| |
בזמן שבשכונת
אבני חן גובר המתח בין דתיים לחילונים, בחלק אחר של העיר נשלמות ההכנות
לקראת פסטיבל "לימוד" שיתקיים בעוד כשבועיים • היהדות היא של כולם, וכל אחד
רשאי ללמד אותה על פי דרכו והבנתו, טוענים פעילי הפסטיבל, המייצג קהילות
וזרמים שונים ביהדות ומתקיים שנים רבות בכל רחבי העולם
בעוד כשבועיים יתקיים לראשונה במודיעין פסטיבל "לימוד". בכנס, שהוא
מיוזמתה של תנועת "לימוד" העולמית, ייקחו גם חלק תושבי העיר מכל הזרמים
והקהילות, שירצו ויעבירו סדנאות. מיכל ברגמן, פארי סינקלר, נעמי דר ואורי
גולדפלם, כמה מפעילי הקבוצה ותושבי מודיעין, מספרים מאיפה הכל התחיל, ולמה
כדאי לכם לבקר בפסטיבל.
שורשים בריטיים
"כדי להבין מה זה הפסטיבל הזה, צריך להבין מהי תנועת 'לימוד' העולמית,
ומהו הפסטיבל המתקיים באנגליה כבר 30 שנה", אומרת מיכל ברגמן (40), נשואה +
שלושה, המשתייכת לקהילת "מנורת מודיעין" האורתודוקסית: "בעצם מדובר בקבוצה
קטנה של יהודים בריטיים שהחליטה לפני 30 שנה לקיים לימוד של יהדות בדרך
שבה הם הבינו את היהדות, באופן שהוא לא כפוף לשום ארגון, תנועה או מוסד. עם
השנים, הדבר הזה גדל והתפתח עד שבשנים האחרונות, בזמן שהאוניברסיטאות
באנגליה מתרוקנות מהסטודנטים בחופשת הכריסמיס, כובשים אלפי יהודים מכל רחבי
העולם, תחת אבטחה כבדה, קמפוס מסוים שנשכר מראש לשם כך, לשבוע של לימוד".
"מדובר בפסטיבל של ממש", ממשיכה את דבריה פארי סינקלר (35), נשואה + שלושה,
מהקהילה העצמאית "אחווה": "הרעיון הוא שהיהדות היא של כולם, וכל אחד יכול
לבחור אם ללמוד או ללמד בכל תחום שלעולם היהודי יש משהו לומר לגביו. בעצם
מותחים את המושגים 'לימוד' ו'יהדות' באופן הכי רחב שאפשר. הלימוד אינו רק
הרצאות פרונטאליות, אלא גם סדנאות שירה, אמנות, סיורים ואפילו ריצת בוקר.
מתקיימים דיונים בנושאים, כמו אבולוציה ויהדות או מה הקוראן אומר על ארץ
ישראל, וגם דיונים פתוחים תחת השם 'סלון' במגוון נושאים. היהדות, לצורך כך,
כוללת כל סוגיה שקשורה ביהודים ובחיים יהודיים. 'לימוד' הוא אירוע לכל
המגזרים, לבודדים ולמשפחות. יש בו פעילויות המותאמות לילדים. באותה שעה
מתקיימות כ-20 הרצאות, וכל משתתף בוחר בזו שמעניינת אותו. אפשר לראות שם
גברים ונשים, עם כיפות, בלי כיפות, נשים עם כיפות, כל הסוגים וכל הגוונים".
נשואה לתוכנית
רבים ממשתתפי "לימוד" נוהגים לעשות זאת על בסיס קבוע. חלק מהפעילים היום
הם כאלה שהוריהם סחבו אותם לשבוע באנגליה כשעוד היו תינוקות. מרבית פעילי
"לימוד" בארץ לקחו בעבר חלק ב"לימוד" העולמי. פארי סינקלר נישאה לפעיל
"לימוד". "כך שאני נשואה לתוכנית", היא אומרת. המשתתפים בכנס העולמי בחלקם
באים ליום או יומיים, אחרים לשבוע שלם. יש גם דאגה לכך ש"לימוד" יהיה פתוח,
נגיש ומתאים לכולם, לכן יש כללים מסוימים לגבי המרחב הציבורי, וחדר האוכל
הוא כשר, מה שמקפיץ כמובן, יחד עם הצורך באבטחה, את העלויות. מארגני
הפסטיבל אינם מארגנים תפילה או מניין, אלא מעמידים חדרים לרשות המעוניינים
בכך, ואלה מארגנים עצמאית תפילה בעלת אופי כאמונתם.
אחרי ש"לימוד" אנגליה הפכה לשם דבר בעולם היהודי, החלו פעילי "לימוד" להקים
מוקדי פעילות נוספים ופסטיבלים דומים לזה המתקיים באנגליה בכל קצות העולם,
החל מאוסטרליה, דרך אירופה ועד אפריקה. צרפת, הולנד, טורקיה, ארה"ב וישראל
הן כמובן רשימה חלקית ביותר של המדינות בהן הוקמה קבוצת "לימוד", ובהן
מתקיימים פסטיבלים. גיוס התלמידים נעשה בשיטת חבר מביא חבר.
של מי היוזמה להקים קבוצת "לימוד" במודיעין?
פארי: "בישראל פועלות כיום ארבע קבוצות 'לימוד': בגליל, בנגב, בערבה וקבוצה
של עולים מחבר העמים בירושלים. 'לימוד' העולמית הגיעה למסקנה שהפעילות שלה
יכולה להתאים מאוד לעיר מודיעין, והיא למעשה, הניעה את התהליך. היא יצרה
חיבור עם עמותת 'מליץ' העוסקת בחינוך יהודי בלתי פורמלי ובהעמקת הזיקה לארץ
ישראל וליהדות. אני עצמי עובדת בעמותה זו, ולמעשה מוניתי מטעמה לרכז את
נושא הפסטיבל".
איך ניגשים לכזו משימה?
"כאמור, קבוצת הפעילים התגבשה בשיטת חבר מביא חבר. אנחנו קבוצה של אנשים
שעוסקים ביהדות, וחלקנו מכירים אלה את אלה עוד לפני הפרויקט הזה. במשך
חודשים ארוכים, נפגשנו אחת למספר שבועות כדי לגבש את הקונספט של הפסטיבל.
היו צריכות להתקבל החלטות לגבי מקום, תאריך, האם יהיה נושא מרכזי שהכל סובב
סביבו או מגוון נושאים, מי היא אוכלוסיית היעד, כיצד מגייסים מתנדבים והאם
יש קו אדום בבחירת נושאים ומרצים, ואם כן, מהו".
ומה באמת הקו אדום?
"באנגליה הקו האדום הוא יהודים משיחיים ואנשים שהם נגד מדינת
ישראל באופן פעיל. פה היה דיון לגבי אברום בורג, אחרי הדברים הקשים שהוא
אמר לגבי הציונות והמדינה בראיון ב'הארץ'. השאלה היתה האם אנחנו רוצים
לפתוח כל מה שהוא העלה שם לדיון. היה גם דיון לגבי מה פתוח לבחירה לילדים
ומה לא. האם ילד מבית אורתודוקסי יוכל להשתתף בסדנת תיאטרון שמעביר אותה
אדם רפורמי. בסופו של דבר, החלטנו להשאיר את הפיקוח בידיים של ההורים.
בתוכנייה שלנו אין תארים למעבירי הסדנאות. צריך לעיין קצת יותר לעומק
בקורות החיים שלהם כדי להבין לאיזה זרם כל אחד משתייך ומה הרקע שלו. החלטנו
שלפחות הכנס הראשון יהיה כמה שפחות מעורר מחלוקת".
לא מדברים על זה
פעיל נוסף בקבוצה הוא אורי גולדפלם (38), נשוי + אחד, דתי בעבר וחילוני
בהווה. יש גם נושאים שאחרי שדנו בהם, הוחלט לא להעלותם בכנס, הוא אומר, כמו
למשל, כביש 443: "יש פה דיון שהוא מאוד יהודי, שהרי כתוב: 'תורה אחת יהיה
לאזרח ולגר הגר בתוככם', אבל החלטנו שבגלל שזה טבול כל כך בפוליטיקה, אנחנו
לא עוסקים בזה. אנחנו לא עוסקים כרגע גם במקומם של הומואים ולסביות בעולם
היהודי, ואפילו במעמד האישה יש נגיעה עדינה בלבד".
בין המרצים המקומיים בפסטיבל תמצאו את הרב חיים נבון משכונת קייזר, הגב'
אילנה סטוקמן, חבר הכנסת אורי אורבך, ד"ר אלון טל, הרב ניר ברקין מקהילת
"יוזמה" ועוד רבים וטובים. מחוץ למודיעין יגיעו הזמרים קובי אוז ואריאל
הורביץ, הבמאי ישי גולדפלם (במאי הסרט "ערוב") ועוד. כל אחד מהפעילים יהיה
אחראי על תחום מסוים בכנס, ומלבד זאת, הם עצמם יעבירו סדנאות בפסטיבל. כך
למשל, מיכל תעביר סדנא בנושא מקורות יהודיים של אמנות ישראלית; נעמי דר
תעסוק בפרשת השבוע, פרשת "קורח", ותעלה שאלות לגבי ביקורת ציבורית
וגבולותיה; ואורי יוביל סיור בתיתורה תחת הכותרת "לקרוא טקסט ברגליים".
המרצים, אגב, הם כולם מתנדבים, ודמי ההשתתפות מיועדים לכיסוי הוצאות בלבד.
כשאתם מנסים לעניין בנושא אנשים שהם לא ממעגל התוכן הקרוב שלכם, יש היענות?
אורי: "בהחלט, אנשים אומרים שזה נשמע מעניין ושונה. מדבר אליהם שזה משהו
מפה, וזה שלנו. אני לא יודע כמה יירשמו מראש, אבל אני מאמין שיגיעו".
מיכל: "למילה 'יהדות' יש יחסי ציבור מאוד גרועים. אצל הדתיים זה מתקשר
ללימוד בבית הספר, ואצל החילונים זה מתקשר לפוליטיקה. אני מוצאת את אלה שזה
כן הכיוון שלהם, ואותם אני בהחלט מצליחה לעניין".
אבני המחלוקת של מודיעין
אחרי שעה ומשהו של שיחה על אידיאלים של לימוד יהדות ופתיחות, אני חוזרת
למציאות הפחות אידיאלית ולמתח הגובר בשכונת אבני החן בין דתיים לחילונים.
אבל פעילי הקבוצה מעדיפים בגדול שלא להביע את דעתם נקודתית על המשבר
הנוכחי, אלא להסתכל על מה שקורה בארץ ולהציע את פתרון ההידברות.
נעמי דר, ד"ר לפילוסופיה של הביולוגיה, מקהילת "ידיד נפש", שמתייחסת
לוויכוח על הקצאת קרקעות ותקציבים לבניית בתי כנסת, מביעה ביקורת על צד אחד
מהמעורבים במתיחות, ופארי מוסיפה שבעצם שתי הנקודות הנתונות למחלוקת
בשכונת אבני החן (הקצאת מבנים ותל"י ) הן רק סימפטומים למשהו שהוא עמוק
ושורשי יותר. "גורם משמעותי שמפריע לקיום שיח בארץ הוא הפוליטיקה. בארץ
הפוליטיקה מעורבת בכל תחומי החיים. יש פה ויכוח על משאבים, וכל הזמן מרחפת
מעל השאלה האם אפשר לחיות יחד או לא. אלה לא דברים פשוטים, אבל אפשר. צריך
שתהיה הידברות. צריך שולחן עגול שאינו קשור לאף ארגון, ועליו ידונו בכל
הסוגיות". את דבריה מחזקת מיכל ואומרת: "הצורך בלימוד בחו"ל הוא מאוד גדול,
משום ששם יש תחושה שהעולם היהודי כולו נמצא בסירה אחת, והסירה הזו מאוד
קטנה, לכן יש דחיפות למצוא את המכנה המשותף. זה מרגש אנשים לגלות שיש להם
הרבה על מה לדבר. פה, לעומת זאת, משום מה אנשים פחות מרגישים את זה". ואורי
מסכם במילותיו: "אי-אפשר לנתק את מה שקורה במודיעין מההווי הכללי בארץ,
במדינה, בכנסת ובירושלים. דווקא האירוע שלנו מוריד סטיגמות ומאפשר לשבת יחד
באותו שולחן ולראות שרב המחבר על המפריד. כשמדברים, לא צריך לזרוק
חיתולים. הייתי רוצה שמודיעין תהיה בועה מנותקת מהמתח הדתי-חילוני המטורף,
ההזוי והלא פרופורציונאלי שיש במדינה". |
|
נשלח 15 באוק 2009 07:59 על ידי Esther Paryanti
[
עודכן 18 בינו 2011 20:33
]
זה
התחיל בבריטניה, התפשט לכל רחבי העולם היהודי, ועכשיו גם במודיעין: תושבים
בעיר יצרו פסטיבל לימוד עירוני-קהילתי ורתמו לפרויקט אמנים ומרצים ידועי
שם. רכזת הפרויקט: "יש רצון לשבור חומות בין קהילות, ללמוד יחד"
צופיה הירשפלד
| שני
אנשים יכולים לגור כל חייהם באותה העיר, לעיתים אף ברחובות סמוכים ולא
להכיר אחד את השני. אם הם היו נפגשים, הם אולי היו יכולים להיות חברים, אבל
זה לא קרה. בעיר מודיעין-מכבים-רעות החליטו לייצר "קהילת על" כזו שתכיל את
תושבי העיר ללא הבדלים של שכונות קהילות, דת או כל גורם אחר. הקהילה החדשה
תהווה "קהילת לימוד" ותחבר אליה את תושבי העיר באמצעות לימודי יהדות
באופנים שונים.
יוזמי הרעיון חברו לארגון "מליץ" וביחד יזמו את פרויקט "לימוד-מודיעין".
פרויקט "לימוד" הוקם באנגליה לפני כשלושים שנה והתפשט משם לקהילות יהודיות
בכל העולם (וגם לערבה וללגליל בארץ). במסגרת הפרויקט אנשים מכל המגזרים
נפגשים ליריד לימוד שנמשך מספר ימים, כשהמעורבים בפרויקט עושים זאת
בהתנדבות.
פסטיבל הלימוד במודיעין יתקיים
בסוף השבוע הבא (ה-10-11 ליוני) במרכז הרב תחומי בעיר, ובשיתופו. במהלכו
ידונו עשרות מרצים (בעיקר מהעיר) במגוון תחומים וסוגיות, ביניהם אומנות
ישראלית ומקורות יהודיים, סיפורי חז"ל, האם אלוקים אוהב ספקנות? מחלוקות
ופלורליזם ביהדות ועוד. בין המרצים והאמנים המשתתפים ניתן למצוא את אריאל
הורוביץ, הרב חיים נבון, ח"כ אורי אורבך וקובי אוז שיעביר כיתת אמן
למשתתפים.
"פרויקט 'לימוד' בכל קהילה עונה על צורך אחר", מסבירה פארי סינקלר, רכזת
פרויקט מודיעין, "במודיעין הרצון היה לייצר משהו שחוצה את גבולות הזרמים
השונים. לשבור חומות בין קהילות, שאנשים שונים יוכלו לשבת וללמוד ביחד בלי
הבדלים מגזריים. שאנשים משכונות שונות וקהילות שונות יוכלו להיפגש. אבל
מפגש שיש בו תוכן, לא מפגש של מתקנים מתנפחים ואוכל. מודיעין היא עיר של
אנשים שהגיעו ממקומות שונים, והמשותף לכולם שהגיעו לכאן כדי למצוא מרחב
מחיה. היתרון של מודיעין הוא שהיא עיר חדשה, אין בה מסורות ארוכות, ולכן
אפשר לייצר משהו חדש".
למה בחרתם דווקא בלימוד כנקודת חיבור?
"אנשים מחפשים לעשות משהו עמוק, להרחיב אופקים, לתת למודיעין עומק רוחני. באופן עקיף זה ימתג את העיר.
בניגוד
למקומות אחרים שמיתוג העיר היה פורמלי והגיע מלמעלה, פה זה יהיה הפוך -
מיתוג העיר יגיע מאיתנו. יש פה תושבים עם ידע עצום. כל המנחים מגיעים
בהתנדבות ורובם הם תושבי המקום והצלחנו לייצר מגוון רחב כך שכל אחד יכול
לייצר לעצמו חוויה ייחודית".
מה את מקווה שיקרה בעקבות הפרויקט?
"האירוע הזה הוא אירוע ראשון ואני מתייחסת אליו כמו אל בלון ניסוי. אני
מקווה שבעקבותיו אנשים ירצו להצטרף ותהיה התארגנות לקראת שנה הבאה למסד כאן
יריד של לימוד. ההצלחה מבחינתי תהיה בצורה היענות לבנות ביחד בעיר משהו
חדש". |
 .
|
|
